טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' קרויזר ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 28.3.11, בה"פ 9083-10-10 וה"פ 52691-01-11, בה נדחתה בקשתם של המבקשים לבטל את פסק הדין שניתן על ידו ביום 21.12.10, ובו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהוצג בפניו.

ביום 11.1.10 נחתם בין המבקשים לבין משיב 1, עו"ד קרויזר, הסכם מכר, לפיו ימכרו לו המבקשים מחצית מזכויותיהם בנכס נשוא ההליכים הנדונים. ההסכם נחתם על רקע צו לכינוס נכסים, שניתן ביום 30.11.08, כנגד זכויותיהם של המבקשים בנכס, עקב אי עמידתם בתשלומי משכנתא, שניתנה למבקשים על ידי משיב 2 בשנת 2007. על פי ההסכם בין המבקשים לבין משיב 1, מסירת החזקה בנכס למשיב 1 נעשתה מיד עם החתימה על ההסכם. משיב 1 שיפץ את הנכס והסב אותו למשרדים. התמורה שעתידה הייתה להשתלם למבקשים על ידי משיב 1 יועדה לסילוק חובם של המבקשים למשיב 2. על פי הטענה, שמשיב 2 כופר בה, ההסכם נעשה בידיעת משיב 2 ומשיבה 3 (כונסת הנכסים).

אחר הדברים האלה, התברר כי על הנכס רובץ, בנוסף לחוב המשכנתא, חוב ארנונה המגיע למאות אלפי שקלים. מדרך הטבע, משיב 1 לא היה מוכן לשאת בחוב זה, ואי הסדרתו לא אפשרה לו לקבל מימון בנקאי לשם ביצוע העסקה. ממילא לא יכולים היו המבקשים לעמוד בהחזר חובם למשיב 2.

משיב 1 פנה לבית משפט זה בהמרצת פתיחה (ה"פ 31165-09-10), ובה ביקש כי בית המשפט יצהיר כי הסכם המכר שנכרת בינו לבין המבקשים, אשר צורפו להליך כ"משיבים פורמאליים", הינו תקף. בהמרצת הפתיחה נטען כי ההסכם בינו לבין המבקשים אושר מלכתחילה על ידי כונסת הנכסים, וכי הכונסת התרשלה בכך שלא פנתה מבעוד מועד לרשויות המתאימות בבקשה לפטור מארנונה, וכך הצטבר חוב עתק. מאחר שבית משפט זה (כב' השופטת א' אפעל-גבאי) מצא כי התובענה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, נמחק ההליך והוגש מחדש לבית משפט השלום, כה"פ 9083-10-10. גם הפעם צורפו המבקשים כמשיבים פורמאליים, ומשיב 1 שימש בא כוחם בהליך.

ביום 5.10.10 ניתן על ידי בית המשפט צו עיכוב הליכי הוצאה לפועל, לבקשתו של משיב 1. על פי הנטען בבקשה שלפניי, ביום 21.12.10 אמור היה להתקיים דיון בהמרצת הפתיחה, בפני כב' השופטת א' שניידר. המבקשים טוענים, כי שעות אחדות לפני מועד הדיון הוגש לבית המשפט הסכם פשרה, חתום בידי משיב 1 ומשיב 2, וניתן לו תוקף של פסק דין. הסכם הפשרה כלל, בין היתר, ביטול צו המניעה מיום 5.10.10 והצהרה כי הסכם המכר בין המבקשים לבין משיב 1 בטל. משהופיעו המבקשים לדיון, גילו להפתעתם הרבה (כך על פי טענתם), את דבר קיומו של הסכם הפשרה ואת התוקף שניתן לו. חודש לאחר מכן, ביום 19.1.11, הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי עמדתם לא נשמעה כלל.

בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 28.3.11, בקובעו כי משהוצג הסכם הפשרה בפני בית המשפט, לא היה זה מתפקידו לבדוק האם נתנו המבקשים, שהיו מיוצגים על ידי משיב 1, את הסכמתם לפשרה, וככל שיש להם טענות כלפי משיב 1 בעניין זה, עליהם ליזום הליך מתאים כנגדו וכנגד משיב 2, ולא בדרך של בקשה לביטול פסק דין.

מכאן הבקשה שלפניי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להדחות.

אין חולק, כי משיב 1 שימש בא כוחם של המבקשים בהליך נשוא הדיון שלפניי. משכך, היה לו ייפוי כוח לפעול בשמם, והיה על המבקשים לדעת כי הוא עשוי להגיע לפשרות בשמם. המבקשים אינם טוענים כי ייפוי הכוח של משיב 1 היה מוגבל וכי לא רשאי היה להגיע להסכמות עם משיב 2. מבחינת בית המשפט הוצג, אפוא, הסכם פשרה חתום כדת וכדין על ידי ב"כ הצדדים. ככל שהמבקשים סבורים שהסכם הפשרה, אשר משיב 1 רשאי היה, כבא כוחם, לחתום עליו, הושג מאחורי גבם, עליהם לנקוט הליך נגד משיב 1, ולא לבקש את ביטולו של פסק הדין, אשר ניתן על יסוד הסכמת בא כוחם.

יתרה מזאת, כעולה מתשובתם של משיבים 2 ו-3 לבקשה שלפניי, אין יסוד לטענה שנטענה בבקשה שלפניי, ואשר צוטטה לעיל, לפיה הופתעו המבקשים מהסכם הפשרה, וכי הדבר נודע להם רק משהגיעו לדיון. מתברר, כי ביום 20.12.10, שלח משיב 1 למשיבה 3 מכתב, ובו עיקרי ההסכמות שהושגו. במכתב נאמר מפורשות כי הסכם המכר יבוטל, וכי הנכס יפונה על ידי משיב 1 בתוך 3 חודשים מיום החתימה על הסכם הפשרה. והנה, במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה לבית משפט קמא, הודו המבקשים כי קיבלו את העתק המכתב האמור. המבקשים לא צרפו את המכתב לבקשה שלפניי, וטענו, בניגוד לאמור בו, כי הסכם הפשרה היה בבחינת הפתעה עבורם. עוד הפנו ב"כ משיבים 2 ו-3 בתשובתם להודעה שנשלחה מטעם המבקשים לבית משפט קמא, ובה תקנו את בקשתם לביטול פסק הדין. במסמך המתקן (נספח ג' לתשובת משיבים 2 ו-3), נאמר כי אמנם טענו בבקשה לביטול פסק הדין, כי בעקבות פגישה שהתקיימה בין מי מן המבקשים לבין משיב 1, נשלח למבקש האמור נייר עקרונות להסכם הפשרה, אולם מסמך זה לא כלל הסכמה על ביטול הסכם המכר בין המבקשים לבין משיב 1. מסמך העקרונות אבד, כך נטען בהודעה המתקנת, אולם אותר מאוחר יותר. או אז התברר כי הוא אכן כולל הסכמה על ביטול הסכם המכר, ועל כן הטענה המקורית נטענה בשגגה. עם זאת, על אף ההודאה שנייר העקרונות, הכולל הסכמה על ביטול הסכם המכר, הובא לעיונם של המבקשים עוד בטרם הוצג לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין, טענו המבקשים באותה הודעה מתקנת, כי המדובר בהסכמה שנעשתה בין משיב 1 לבין משיב 2, ואין פרושה כל הסכמה מצידם של המבקשים לביטולו של הסכם המכר.

לשם הכרעה בבקשה שלפניי איני נזקקת להכרעה בתקפותה של טענה זו. כפי שבית משפט קמא סבר, ובצדק, אם נפל פגם ביסוד ההסכמי של פסק הדין, ניתן להביא לביטולו רק בדרך של הגשת תביעה לבית המשפט המוסמך:

"פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עמו את אופיו של הסכם ואת אופיו של פסק דין. הוא מורכב כאילו משני מרכיבים והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור שניתן לו על ידי השופט. אם צד טוען שנפל פגם בהליכי המשפט לרבות בסדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק הדין ניתן רק בלחצו של בית המשפט) יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר. מאידך גיסא, כאמור כבר, אם ההליך השיפוטי היה תקין אולם נפל פגם בהסכם אין מקום לערעור אלא יש להגיש תביעה חדשה, שהרי בדרך כלל יש גם צורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים שבחוזה" (ע"א 116/82 עמיקם לבנת נ' יצחק טולידאנו, פ"ד לט(2), 729, בעמ' 732-733)

למעלה מן הצורך אעיר, כי מן האמור לעיל עולה, כי המבקשים מודים שידעו, עובר לדיון מיום 21.12.10, כי הושגה הסכמה בין משיב 1, שהיה אף בא כוחם, לבין משיב 2, וכי במסגרתה הוסכם על ביטול הסכם המכר בינם לבין משיב 1. למרות זאת, לא נקטו המבקשים כל צעד כדי למנוע את הגשתו של הסכם הפשרה לבית המשפט.

ועוד יש להוסיף, כי לאחר פסק הדין של בית משפט קמא, נמכר הנכס בהליך של התמחרות, והסכם המכר אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל. הנכס נמכר בסכום התואם את חוות הדעת של השמאי, ללא כל הסתייגות מטעם המבקשים. בהקשר זה יש להדגיש, כי אין חולק שהמבקשים חייבים סכום עתק למשיב 2, כי לטובת משיב 2 רשומה משכנתא על הנכס, וזכותו של משיב 2 לממשה, כפי שאכן עשה. ביטול פסק הדין בנסיבות אלה ודיון בתובענה כפי שהוגשה במקור, ספק אם יועיל למבקשים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. סכום זהה ישלמו למשיבים 2-3.

הערבון יועבר לב"כ המשיבים.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.